Because the original gucci replica intention is to create a handbags replica, when choosing replica handbags fabric, replica watches uk chooses to avoid the delicate and rolex replica .
windowssupport.org The Activation Keys and Download Links will be sent directly to the email address associated with your purchase after payment is confirmed. Deliveries are generally completed in 5 - 60 minutes, but may take longer depending on the time of purchase. Office Professional Plus 2016 Key online windows 10 key online office-professional-plus-2013 key parajumpers sale canada goose sale לזכרו של אברהם לבנבראון (1916-1987); נשאר פועל גם כשנבחר לכנסת
מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

1/6/2008-18/11/2009
יוסף אלגזי: קשה יותר להיות קראי בישראל (5.9.1997)
ג'וזף אפשטיין - גיבור בן-זמנו / פולין (1911) - צרפת (1944)
יוסף אלגזי: היי שלום אלכסנדריה, ולהתראות (14.4.1995)
53 שנים לטבח בכפר קאסם / תוכנית חפרפרת / גדי אלגזי
אמיל חביבי (1996-1921) - גשר בין שתי ספינות / הראיון האחרון - י.א. (12.4.1996)
מן הבּוֹיְדֵם - אלגזי נגד שירותי-הביטחון: מה קורה לאדם שאחיו קומוניסט
סָלְפִית, ליל שבת 14 בדצמבר 2001 / יוסף אלגזי
סיכום דברי תלונה של אמהות ונשי אסירים פלסטינים בשכם / 29.1.1982
לזכרו של עמוס קינן (1929-2009) / הדו"ח שכתב קינן על הריסת בית נובא וגירוש תושביו במלחמת יוני 67'
בין נצרת-עילית לנצרת של מטה / סיור ראש הממשלה יצחק רבין בעיר, קיץ 1995 / יוסף אלגזי
משה שרת: ישראל מול ערב, שתי גישות (הרצאה, אוקטובר 1957)
לזכרו של אברהם לבנבראון (1916-1987); נשאר פועל גם כשנבחר לכנסת
הד"ר ג'. טמרין על דעות קדומות בקרב תלמידים בישראל והשפעת השוביניזם על השיפוט המוסרי (1966)
זה לא טרור, זה עַם / יזהר סמילנסקי / 30.12.1987
בני 6-8 על ספסל הנאשמים / 18.12.1968 / יוסף אלגזי
יבי - לזכרו של משורר וידיד (2002-1934) / "טוב מצורע צודק מאסתטיקן מכוער"
לתופיק טובי ביום הולדתו ה-87 / טוּר מחוּרז מאת נתן אלתרמן, נובמבר 1949
9 במאי 1945 - יום הניצחון על גרמניה הנאצית / ק.סימונוב, א.ארנבורג, א.פן, א.המינגווי ואחרים
לזכרו של ריאד אניס (2009-1953) / חוסיין אבו חוסיין וי.אלגזי
הטבח באַדַנָה בתורכיה / אפריל 1909 - פּרֵלוּד השואה הארמנית
לזכרו של חבר יקר, משה זסק "אמפי" (1968-1928)
המשוררת פדווה טוקאן - 5 שנים למותה; ראיון שערכתי עם המשוררת בקיץ 1993
לזכרה של חנה שם טוב (שטרן), עיתונאית שנלחמה באי-צדק
הכיבוש בתמונות - מעשה מדינה מאת אריאלה אזולאי; י. אלגזי: ירושלים 67' ועזה 71'
אִקְרִת ובִּרְעֵם: 60 שנים לעקירה ולעוול הנמשך
60 שנה לנכבה בכפר עילבון
אוקטובר 1956: טבח כפר קאסם ומלחמת סיני-סואץ, י.אלגזי; על "סוכּת השתיקה" מאת נתן אלתרמן
האם הממסד בישראל חיפּה על הפושע נאצי גלובקה?
קיץ 1958; לילה עם קרופוטקין בצינוק בכלא צבאי
לזכרו של פאייק וארדאד / 2008-1926
אבא, מה עשית כשהרסו את ביתו של נאדר?
ואז יריתי

הרהורים נוגים אחרי יום השואה

ליד העריסה של "אנתפאדת האבנים"

הפגנות ה-1 במאי 1958

 

לזכרו של אברהם לבנבראון (1987-1916)
נשאר פועל גם כשנבחר לכנסת
 
לא אחת בעבר, נבחרו לכנסת נציגים מרקע פועלי, אך מרביתם שכחו מהר מאוד מאין הם באו. אחד שנכנס לכנסת כנציג מובהק של מעמד הפועלים ויצא ממנה אחרי כמעט עשר שנות של חברות בה (1981-1972) כנציג מובהק של מעמד הפועלים היה אברהם  לבנבראון, חבר המפלגה הקומוניסטית.
 
 
ציוני דרך –
אברהם לבנבראון נולד ב-24 ביוני 1916 בעיירה שטפאנשטי שברומניה. בגיל צעיר התייתם מהוריו. כאדם בוגר נסע לצרפת שם עבד בסדנת רכבת. לפלשתינה-א"י הוא הגיע בשנת 1938, וכאן הצטרף כאיש "השומר הצעיר" להכשרת קיבוץ עמל במפרץ חיפה. הוא עבד בסבלות ואחר כך נימנה עם מקימי קיבוץ רוחמה. בימים בהם מילא את תפקיד מזכיר הקיבוץ כתב מאמר בגנות תפיסת אדמות מעובדות של פלחים ערבים וגירושם. בעלון הקיבוץ הוא כתב בלעג, "עכשיו אי מבין מה זו אחוות עמים. הערבים זורעים ואנחנו קוצרים". על רקע זה עזב את הקיבוץ ועבר להתגורר, יחד עם חוה, חברתו לחיים, במושבה מגדל בה עבד כנהג. ב-1948 עברו בני הזוג לעיר גנים שבמפרץ חיפה שם עבד אברהם במפעל "סיליקט". בראשית שנות ה-50 הם עברו לקריית חיים, ועם הקמת המפעל "דשנים וחומרים כימיים", הוא עבד בו כמנופאי. לימים היה חבר ועד העובדים ובהמשך נבחר לתפקיד מזכיר הוועד. כשהוצע לו לשמש מנהל עבודה במפעל הוא דחה את ההצעה בהסבירו שאינו מתכוון להחליף מחנות. שנים היה חבר מפ"ם, וכשעזב מפלגה זו הוא הצטרף בשנת 1954 למפלגה הקומוניסטית אותה הוא ייצג במועצת פועלי חיפה, בהנהגת ההסתדרות, בוועד השלום ובתנועת הידידות ישראל-ברית המועצות.
 
ב-16 בפברואר 1972 נכנס לבנבראון לכנסת והיה חבר בה עד ה-30 ביוני 1981. בעקבות נאומו הראשון בכנסת ב-21 בפברואר 1972 בדיון שעסק בחוק לימוד חובה (הנאום מובא במלואו בהמשך) בירך אותו ח"כ יוסף גולדשמידט מסיעת המפד"ל במלים הבאות: "בדבריו של חבר-הכנסת לבנבראון ומתוך נושא ההתעניינות שלו שמענו הדים מעברו, מן הדרך שבה הוא הגיע למעמדו הנוכחי כחבר הכנסת, כאשר בדבריו באה לידי ביטוי הדאגה למעמד הפועלים, מעמד שהוא עצמו היה פעיל בו כפועל וגם כמזכיר ועד הפועלים במפעים שונים שבהם עבד, וגם עכשיו הוא מכהן כחבר הוועד הפועל של ההסתדרות. יש לברך את חבר הכנסת החדש, חבר-הכנסת אברהם לבנבראון, על זריזותו. שעה קלה לאחר כניסתו לבית וישיבתו במקום הקבוע לו, הוא כבר תרם לבירור החשוב בכנסת בנושא חינוך".
 
בכנסת הקדיש לבנבראון את עיקר פעילותו בנושאים חברתיים. בדברי ההסבר למס מעסיקים (שאושר בכנסת בשנת 1975) באתר של "גוּגל" מצוטטים דבריו של ח"כ לבנבראון שבדבריו ראה את הנולד: "לטענה שמס זה הוא זמני עד להטלת מס ערך מוסף ועד לביצוע הרפורמה במיסוי אין כל כיסוי במציאות. אנו יודעים מן הניסיון שאין מס זמני. כל מס או מלווה זמני הופך לקבוע. ... באשר לטענה שזו התחלת ביצוע מס ערך מוסף, גם לה אין חזקה במציאות. יהיה גם מס מעסיקים וגם מס ערך מוסף".
לבנבראון אכן צדק, מס מעסיקים, הזמני כביכול, בוטל רק ב-2008.
 
בנימין גונן: חָבֵרִי ומוֹרִי אברהם לבנבראון
בנימין גונן -תושב חיפה, פעיל איגוד מקצועי ותיק ומסור עד היום הזה, שנים חבר הנהגת המפלגה הקומוניסטית הישראלית והנהגת ההסתדרות הכללית - רואה באברהם לבנבראון חבר ומורה. במאמר  שפרסם לפני שנים אחדות בנושא המפלגה קומוניסטית הישראלית ופעילותה בהסתדרות בקרב העמלים היהודים והערבים הקדיש פרק חשוב במאמרו על פעלו של לבנבראון כנציג פועלים. בין השאר הוא כתב:
 
למרות שמטרותיה המוצהרות של ההסתדרות היו "ליצור חברת עובדים חופשית, בלי מנצלים ומנוצלים, לטפח קואופרציה יצרנית וצרכנית שמטרתה שחרורו של המעמד העובד מכבלי היצרנות המנצלת ומהמסחר הפרטי, הבלתי מרוסן ורודף הבצע"- במציאות לא היה להן כל כסוי. בחרושת ההסתדרותית שררו אותם חוקים קפיטליסטיים הנובעים מאופיים המנצל ומהשאיפה לרווח, אותם ניגודי אינטרסים בין הון לעבודה ואותה סתירה מעמדית. הסכמי העבודה נקבעו לאחר מו"מ בין ההסתדרות והתעשיינים כמו בכל מפעל אחר, ודווקא החלוצים ב"פיטורי ייעול" היו "וולקן" ו"נשר" – מפעלים הסתדרותיים . ואילו "הבראת סולל בונה", גדול מפעלי ההסתדרות, היתה כרוכה בפיטורי אלפי עובדים. כפי שהתבטא מזכ"ל ההסתדרות לשעבר – חיים הברפלד - "ההסתדרות הייתה שפוטה לאילוצים שנכפו עליה מתוך "אחדות לאומית". מי שהיה ראש פלוגות הפועל ומזכיר מועצת פועלי חיפה, יוסף אלמוגי, העיד על כך בספרו "בעובי הקורה". "בממשלה ובהסתדרות סברו באותה עת כי טובת המדינה ותנועת העבודה היא להחליש במידה מסוימת את כוחו הארגוני של העובד השכיר". אלמוגי סיפר עוד בספרו כי בחיפה בתחילת שנות ה-50 היו כ-500 מקומות עבודה, אך תריסר מתוכם היו מוקדי כוח ראשונים במעלה ביניהם הנמל, צי הסוחר, רכבת, דואר, חברת חשמל, בתי זקוק, אתא, דשנים, וולקן, פניציה וכו'. השליטה בןועדים שלהם הייתה המפתח לשליטה בהסתדרות. אך לצערו של אלמוגי, כמעט ככל הוועדים הללו הייתה שליטה למפ"ם ולמק"י ונדרשו 3 שנים כדי "לשכנע" את העובדים כי למען "ההסתדרות והמדינה" מוטב להם להצביע בעד מומלצי מפא"י. שיטות "השכנוע" של "פלוגות הפועל" היו מהמפורסמות: מכות, רדיפות ופטורים.
בעבודת הגמר של אלי נחמיאס, מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, על אותה תקופה, מצוטט צבי בשן, מעובדי מועצת פועלי חיפה שגילה כי, "לאחר מכן שלח אותי אלמוגי ל"דשנים ופוספאטיים" [אחד משמות המפעל "דשנים וחומרים כימיים"]  על מנת להיאבק ולהלחם נגד הוועד בראשותו של אברהם לבנבראון. תוך חצי שנה הצלחנו להכניס 200 חברים למפלגה ולשלוט בוועד."                        
על שביתת הימאים הגדולה ב-1951 כתב אלמוגי "היה לי יסוד להניח כי אנו מתקרבים למבחן כוח החורג   במידה רבה מן המאבק על השלטון באגודת הימאים (...) הביאו לידיעתי, כי אחדים ממנהיגי המורדים ובראשם נמרוד אשל, עמדו בקשרים הדוקים עם האגודים המקצועיים הקומוניסטיים (...) אפשר שרשמית לא נמנו המורדים עם מפלגות השמאל, אך עמדותיהם היו קרובות מאד, אם לא זהות לאלו של האגודים המקצועיים הקומוניסטיים (...)"
מעיניו של אלמוגי לא נעלמה העובדה שלבנבראון היה היוזם והרוח החיה של אסיפת הפועלים הלוחמת שהתקיימה באולם קולנוע "מאי" בחיפה לאות סולידאריות עם הימאים השובתים.
 
נאומו הראשון של ח"כ אברהם לבנבראון בכנסת
- חוק לימוד חובה, תיקון מס' 8(21.2.1972)
 
אנחנו איננו מתנגדים לנקיטת אמצעים כדי לשמור, להרחיב ולבצע הלכה למעשה את חוק חינוך החובה. אבל לדעתנו לא על-ידי צעדים אדמיניסטרטיביים, לא על-ידי הגדלת הקנסות על ההורים, אפשר יהיה למנוע את אי-מילוי החוק ולהביא לכך שכל הילדים בישראל יקבלו חינוך, אלא על-ידי יצירת תנאים מתאימים, הן להורים והן לתלמידים.
 
כבוד השר הביא מספרים על הנשירה. לפי המספרים האלה אפשר היה לראות שבקרב התלמידים ממשפחות יוצאות אסיה ואפריקה אחוז הנשירה הוא גדול יותר מאשר של תלמידים ממשפחות שבאו מאירופה, אמריקה או ילדי ישראל. זו איננה בעיה עדתית; זוהי שאלה חברתית-מעמדית. אפשר וצריך ליצור תנאים כאלה שגם ילדים אלה יוכלו להמשיך ללמוד בבתי-הספר.
 
כאחת הסיבות לכך שילדים אינם הולכים לבית-הספר הביא כבוד השר את הנימוק שההורים מנצלים את הילדים, שולחם אותם לעבודה. אינני חושב כי יש הורים שבהתלהבות שולחים את ילדיהם לעבודה במקום ללימודים. רק מתוך הכרח הם עושים זאת. על כן יש צורך לעשות למען לא יהיו ההורים נאלצים לשלוח את ילדיהם לעבודה כדי שיוכלו לקיים את משפחותיהם.
 
במקום לנקוט צעדים אדמיניסטרטיביים, במקום להגדיל את הקנסות על ההורים, חייב משרד החינוך לדאוג לתנאים מתאימים לתלמידים. בהרבה ישובים, בעיירות פיתוח, בכפרים ערביים, לומדים התלמידים במבנים שאינם ראויים לכך. ולא רק שם. גם במקום כמו כפר-אתא הוכנסו תלמידי חטיבת-הביניים מבית-הספר "רוגוזין" לבניין בית-הספר היסודי "גורדון", ואילו תלמידי בית-הספר היסודי "גורדון" נשארו בלי מבנה והוכנסו לצריפים. בעיר כמו יפו נמצא בית-הספר התיכון העירוני י"ב במבנה עתיק, החדרים בו חשוכים ואפילו בשעות היום אין בהם תאורת חשמל.
 
בישובים הערביים, בכפרים הערביים, המצב מבחינה זו גרוע הרבה יותר. יש כפרים שאין בהם בית-ספר תיכון. יש כפרים שמבני בתי-הספר בהם אינם ראויים לשמש כבתי-ספר.
 
אבל יש גם בעיה של רמת החינוך, רמת הלימודים, רמת המורים. לא תמיד היא מתאימה, שלא לדבר כבר על תכנית הלימודים. אני מתכוון עכשיו לתכנית הלימודים לילדים בבתי-ספר ערביים.
 
היו גם ידיעות שיהודים, השייכים לקהילת הישראלים השחורים, אשר רצו לשלוח את ילדיהם לבית-ספר בדימונה, בערד, במצפה-רמון, נתקלו בסירוב. יש הצהרות חתומות על-ידי ההורים, שביקשו לרשום את ילדיהם למוסדות החינוך שם, שפניהם הושבו ריקם.
 
אלה הן רק מספר דוגמאות לתנאים שלומדים בהם כיום במקומות שונים בארץ.
בקשר לתכנית הלימודים רצוני להזכיר גם את בעיית הסקר, ובעיקר את השאלות שהוצגו לתלמידים בסקר האחרון. וכתוצאה מהתגובות, גם בעיתונות וגם בציבוריות, נאלצו לבטל את השאלות האלה, ומדברים גם על ביטול הסקר בכלל.
 
ובכן הפתרון איננו בהגדלת העונשים, צעדים אדמיניסטרטיביים, אלא יותר דאגה למבנים מתאימים, גם למורים בעלי רמה, גם לתכנית לימודים מתאימה בתכנה וברמתה.
 
בעיה נוספת היא החינוך הגבוה. בתנאים הקיימים כיום מגיעים לבתי-הספר גבוהים מעט מאוד ילדים מעדות המזרח, מעט מאוד ילדים משכנות העוני, מעט מאוד סטודנטים ערבים, וזאת כתוצאה מן התנאים החברתיים, מתנאי החיים שלהם. אם נוסף על זה עומדים עכשיו להגדיל את שכר הלימודים באוניברסיטאות עד ל-3,000 לירות לשנה, ברור במי זה יפגע. אולי זו הכוונה. אולי הכוונה היא שילדי פועלים, ילדי משפחות עוני, ילדי משפחות של האוכלוסייה הערבית, לא יוכלו להגיע לאוניברסיטה. על כן אנו חושבים שחוק זה אשר הובא לפנינו אינו בא לעזור, אינו בא לתקן, אינו בא למנוע אי-מילוי החוק ואינו בא לעזור להרחבת חוק חינוך חובה. לכן לא נוכל להצביע בעד חוק זה. אנו דורשים להחזירו לממשלה.
--------------------
אמצע יולי 2009
  
 
 
 
   
    
  
 
 
 
 
 
 
 
                           
 
     
14/7/2009